סקיצה לא סופית

את ההשראה לקולקציית החורף קיבלתי מטיול ביערות. הם לא היו כאן, היערות האלה: הם היו באוסטריה הירוקה והקרירה, שבה הרגשתי איך – לפחות למשך כמה ימים – מתאדה ממני הזיעה, נשכחת ממני הקורונה, והירוק חודר ומחלחל אל הנימים והעורקים שליאבל כשהגיע הרגע שבו ההשראה הפכה לבגד עצמו, הירוק האוסטרי פינה את המקום שלו לירוקים שלי מהבית. לדגמים קראתי שיזף, דקל, אקליפטוס, תפוז, אשל ושקמה, כי עם כל הכבוד ליערות באירופה – הלב שלי עם הירוק הטיפה-דהוי, הקצת-מאובק, שלנו כאן. אני מוצאת בו עוצמה לא פחותהוהנה הגיע הסתיו. גם ליער באירופה, גם לחורשה בישראל. צאו וחבקו איזה גזע, רגע לפני שהגשם...

מכירות את אלה שלובשות רק שחור? אתן בעצמכן לובשות רק שחור? תדעו לכן:  אני מבינה את זה לגמרי. לשחור יש את הקסם שלו, אי אפשר להכחיש את זה. הוא חוסך התלבטויות, הוא קלאסי, הוא נותן להרגיש מוקפדת אבל לא טו מאץ', מאפשר להיטמע, להיבלע, לא לבלוט.  אבל אבל מה עם הרגעים שבהם כן בא לך להיות טו מאץ'? לא להיטמע, כן לבלוט? לי יש כאלה. תמיד היו לי. וברגעים כאלה – שחור בא פחות טוב. הקלאסה שלו פתאום נראית לי משעממת. הוא לא מספיק לי כשלמדתי בשנקר ועיצבתי רק לפי מה שהלב שלי אמר, בלי לחשוב מה ימכור – הלב שלי...

היי בחרתי לשתף אתכן במחשבות, מפגשים וקצת הסבר על העולם שלי, בבלוג שימצא באתר שלנובחרתי לקרוא לו ״סקיצה לא סופית״, בתהליך העבודה שלי יש שלב מקסים, ומאוד אישי עבורי, שבו אני בודקת וחוקרת עד שהסקיצה סופית. רק אז יוצאת לעבודה, משם בא הרעיון לשם. וגם כי הכל ניתן לשינוי בחיים. מקווה שתהנואין דבר שאני יותר אוהבת מהידיעה שגרמתי עונג ושמחה ללקוחות שלי. בשישי שעבר היה לי רגע מרומם כזה עם אמא מהממת ושתי בנותיה המקסימות, בנות שלושים בערך. איך ששלושתן נכנסו לחנות ידעתי שאני רוצה לראות אותן לבושות אחרת לגמרי, וידעתי שאני יכולה להפוך את היפות האלה לעוד יותר יפות. האמא...