מכירות את אלה שלובשות רק שחור? אתן בעצמכן לובשות רק שחור? תדעו לכן: אני מבינה את זה לגמרי. לשחור יש את הקסם שלו, אי אפשר להכחיש את זה. הוא חוסך התלבטויות, הוא קלאסי, הוא נותן להרגיש מוקפדת אבל לא טו מאץ', מאפשר להיטמע, להיבלע, לא לבלוט.
אבל
אבל מה עם הרגעים שבהם כן בא לך להיות טו מאץ'? לא להיטמע, כן לבלוט? לי יש כאלה. תמיד היו לי. וברגעים כאלה – שחור בא פחות טוב. הקלאסה שלו פתאום נראית לי משעממת. הוא לא מספיק לי
כשלמדתי בשנקר ועיצבתי רק לפי מה שהלב שלי אמר, בלי לחשוב מה ימכור – הלב שלי אמר "צבעים". צבעים עזים, עמוקים, לא מתנצלים, שיוצרים יחד מראה מתוחכם, מעניין, לא בנאלי. צבעים זאת תורה שלמה, ולשחק איתם ולהתאים אותם זה כיף אמתי; אבל זה הרבה יותר מרק כיף. לצבע יש השפעה עצומה על מצב הרוח, על הוייב. אני יודעת שכשאני לובשת כחול או אדום שמאירים לי את הפנים – כל היציבה שלי משתנה. אני חזקה ושמחה ויכולה לעשות הכול. מצהובים אני ממש נזהרת: הם מכבים אותי. גם במראה וגם בתחושה
הבטן שלך אומרת לך לעזוב קצת את השחור ולטייל במחוזות אחרים? – תקשיבי לה. היא יודעת מה טוב לך
